בניגוד למה שנהוג
לחשוב, לא כל המקרים של חלוקת רכוש חייבים להסתיים בצורה מאוזנת. החוק קובע תנאים
ברורים עבור חלוקת רכוש בה תומך בית המשפט. ראשית, על פי סעיף 5(א) לחוק יחסי
ממון, הכלל לאיזון משאבים בין בני זוג הוא שעם התרת הנישואים או פקיעתם זכאי כל
אחד למחצית משוויי כלל הנכסים, למעט נכסים מסוימים המפורטים בנפרד. זהו הכלל אשר
ממנו יוצא החריג כפי שמופיע בסעיף 8 (א) לאותו חוק: יש לבית המשפט בנסיבות מיוחדות
לסטות מן הכלל הקבוע ולקבוע שהאיזון לא יהיה חצי וחצי.
על אף הכלל החריג
כפי שמוזכר בסעיף 8, ההלכה היא שבית המשפט חייב לעשות שימוש בזכותו רק באופן זהיר,
מושכל ובמקרים בהם חוסר האיזון בולט. הלכה זו באה לייצר מצב בו לא יישללו זכויות
קנייניות של אחד מבני הזוג בנקל וללא סיבה מספקת. באחד מפסקי הדין המתייחסים אל
חלוקת רכוש אף מצוין כי יש בחריג זה משום פגיעה בזכות הקניין של בן הזוג, אשר
מחצית מהרכוש שייכת לו על פי חוק יסוד: כבוד אדם וחירותו.
סוגי נסיבות
מיוחדות
נהוג להתייחס
לשלושה סוגים עקרוניים של נסיבות מיוחדות המאפשרות חלוקת רכוש לא שייוויונית. הסוג
הראשון כולל נסיבות הקשורות ביכולות הכלכליות של אחד מבני הזוג לאחר הגירושין.
הסוג השני כולל נסיבות מיוחדות הקשורות בצבירה של נכסים המופיעים על שם אחד מבני
הזוג, בעוד הסוג השלישי כולל נסיבות הקשורות בהתנהגות של הצדדים.
לסיכום, רצוי
להתייעץ עם עורך דין לפני שמגיעים להסדר איזון משאבים או עורכים חלוקת רכוש.
במקביל חשוב לזכור את זכותו של בית המשפט לבצע אותה בצורה לא שיוויונית.
