מדובר, ככל הנראה,
בתכנית המתארת המוכרת ביותר בישראל. עם זאת, מקור התכנית עצמה אינו מוכר כמעט כלל.
הסיפור מתחיל בשנת 1975, בה נקבע התקן לעמידות מבנים בפני רעידות האדמה- הנודע גם
כתקן ישראלי 413. לפני תקן זה לא הייתה מודעות מרובה לענייני הבנייה הבטוחה בפני
רעידת אדמה בארץ. בשנת 1980 הפך התקן למחייב בעבור כלל הבנייה, אך גם בשנות
האלפיים עוד נותרו מבנים רבים מאותה תקופה שאינם ממוגנים כהלכה. כתוצאה מכך אושרה
בשנת 2005 תכנית תמ"א 38, או בשמה המלא- תכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים קיימים
בפני רעידות אדמה.
מהות התכנית
מטרת התכנית תמ"א 38 היא
להביא בניינים רבים ככל הניתן למצב שבו הם מספקים עמידות הפוגשת את התקן בעת רעידת
אדמה. לא ניתן לכפות שיפוץ שכזה מכיסם של הדיירים, בשל העלויות הגבוהות שלו. במקרה
כזה, מציעה המדינה "דיל"- תמ"א 38, במסגרתו מוצע תמריץ כלכלי לאלו
העוסקים בשיפוץ המסויים הזה. התמריץ הכלכלי מתבטא בהענקת זכויות בנייה מוגדלות על
בניין קיים וקיצור הבירוקרטיה בדרך להשגת אישור הבנייה. הדיל קורץ בעבור הדיירים,
אך במקרים רבים הם זקוקים לקבלן המתמחה בנושא על מנת שיבצע עבורם את המיגון והשיפוץ,
בתמורה לזכויות בנייה של מספר קומות על גג הבניין. מדובר בעסקה בה "יד רוחצת
יד", שכן קבלן מרוויח כספית ממכירת הדירות, הדיירים מרוויחים בניין משופץ
ולעיתים אף תוספת שטח לדירתם, והתוצאה תואמת ממילא את התכנית העירונית של הגבהת
בניינים קיימים.
בעבור מי התכנית
מתאימה?
הזכאים למימוש
תמ"א 38 בבניינם הם כאלו המתגוררים בבניין שקיבל היתר בנייה לפני שנת 1980,
ושאינו עומד בתקן ישראלי 413. במקרה של חוסר וודאות באשר למסמכי הבניין מומלץ
לפנות לעירייה הרלוונטית לקבלת מסמכי הבניין.
